מילדה אופטימית, נלהבת, ובעלת מעוף, היוזמת בכל פעם פרוייקטים, מהנים ויצירתיים כיד הדמיון הטובה עליה, הפכה עדי עם כניסתה לתיכון החדש למנוכרת, נטולת מוטיבציה ושמחת חיים. במגמת האומנות לא מצאה מקום לביטוי כישוריה ואדרבה סילקה באחת את ידיה מתחום היצירה ובאופן כללי התחילה להסרך מאחור מבחינה לימודית ולהצטודד עם כמה חברות בשולי המעגלים החברתיים. אמנם גם בכיתות הנמוכות היה מתגלה מידי פעם במפתיע פער גדול בהגשת משימות ושיעורי בית, אותו לרוב היתה משלימה בעזרת כישרונותיה הטבעיים ומעט תמריצים והיו מוחלים לה בזכות אישיותה הנעימה והכובשת, אבל כעת הרגישה אתי שהיא מאבדת יותר ויותר כל מושג לגבי המתרחש בחייה ובליבה של ביתה מאחורי מסך הערפל שפיזרה סביבה עדי בהתנהלותה המתחמקת.

 

בשיחתנו הראשונה שיתפה אתי את דאגתה מהירידה בתפקודיה הלימודיים והחברתיים של עדי ומאיבוד שמחת החיים שאיפיינה אותה. היצירתיות שלה נראתה מנותבת כולה לפעילויות עם קומץ חברותיה מחוץ למסגרת ולזמני הלימודים והיה לה חשד שגם על חשבון אותו זמן. האמון הטבעי ששרר ביניהן הלך ופינה את מקומו לחשש עמוק לגבי מעשיה ולדרך שאליה היא הרגישה את עדי נסחפת בעקבות פיסות מידע סותרות שצצו שוב ושוב. כל זה הוקצן עם כניסתה של עדי לקשר עם חבר כבר בגיל 15, שנחשב לצעיר מידי בעולם המושגים של אתי וגבי האבא. 

​

למרות שזה נראה כמו תסריט גיל התבגרות קלסי, הרגישה אתי שהיא הולכת לאיבוד בין הדחף המבוהל שלה להצבת גבולות ביד תקיפה ולפחד, שאפיין יותר את גבי, לאבד את עדי בסערת מרד נעורים, דבר שלא היה מופרך לנוכח פרצי מרדנות בעבר במצבים בהם הרגישה שדמויות סמכות מאיימות להגביל באופן קיצוני את חירותה. 

בנוסף רצתה אתי לקבל עזרה בקבלת החלטות לגבי מסגרת הלימודים הרצויה עבור עדי. 

הכיוון האימוני שהתגבש עם אתי, התמקד בעיקר בהבנת הדרך בה הנוקשות השיפוטית של טיפוס המחוקק (1) הדומיננטי אצלה, משפיעה על טיב הקשר ועל התערערות  האמון ביניהן, במטרה לאפשר לעצמה להפתח לגישה וכיווני פעולה נוספים מאלה המחוייבים על פי "ספר החוקים" האישי. הדבר כלל גם את היכולת להבין את נקודת המבט של גבי כדי למצוא דרך להתמודד ביחד עם האתגר במקום להאבק זה בזו. 

 

הצעתי לאתי לשתף את עדי בתהליך שהתחילה, בתקווה שיהיה בזה פתח גם עבור עדי להתבוננות על חייה מזווית שונה. 

למרות שהרעיון של אימון אישי לא הלהיב את עדי, האניאגרם סיקרן אותה ונראה לה קצת כיף והסכימה לתת לו הזדמנות.

תוצאות האבחון קיבלו את אישורה של עדי, שאכן זיהתה בה במידה רבה את הדפוסים והתכונות האופייניים של טיפוס אניאגרם 7 - ההרפתקן הנהנתן. החל בציפיה שהחיים יהיו תמיד מהנים ומעניינים, דרך האופטימיות, היוזמה, הסקרנות והפתיחות, וכלה בקנאות לחופש, בקפיצה האימפולסיבית מדבר לדבר כדי לא להחמיץ שום הזדמנות ובקושי להעמיק, להתמיד ולסיים את כל מה שמהר מידי הפך למשעמם.

במהלך התהליך האימוני התחילה לקשר בין איבוד העיניין בהישגים לימודיים וחברתיים ובעקבותיו הדחף לחמוק מגבולות המסגרת לבין אבדן ההנאה לנוכח הקושי להגיע לתוצאות ללא מאמצים והתמדה, כפי התרגלה בחטיבת הביניים ובסביבה החברתית בה גדלה. היא זיהתה את הדפוס של פילוס דרכי מילוט דרך רקימת תוכניות מלהיבות וריגושים שהיה שזור בשנות הילדות בצורה יותר עדינה ובלט מאוד במציאות הנוכחית.

תרגול הדיאלוג עם מנגנוני ההגנה איפשר לעדי לבחון עם עצמה דרכים להגן על מרחב הפעולה וחופש הבחירה תוך צימצום המחירים שגבו ההתנהלות תחת עריצותו של הקושי לדחות סיפוקים ולקבל מרות ושל הפחד הלא מודע מלפגוש את הכאב בחיים. 

עדי גילתה בהדרגה דרך משימות פשוטות את האומץ והכח הפנימי להתייצב מול אכזבה, תסכול ועצבות כחלקים טבעיים של החיים, דבר שאיפשר למנגנון הבריחה האוטומטי לסמוך ולשחרר את הלחץ ולגייס את המעשיות וכושר התכנון של טיפוס הנהנתן כדי לקדם מטרות שבחרה ולהנות מפירות ההשקעה. היא גם גילתה את היכולת להעזר בכישורי טיפוסי המשנה - בהצמדות האחראית של טיפוס המחוקק (1) לתכנית הפעולה וכן בהגיון ובשקט הפנימי של טיפוס החוקר (5) כנגד הסיחרור התזזיתי שאיים לשבש את ההתקדמותה לעבר הייעדים.

"הדבר המפתיע", ציינה עדי במפגש הסיכום שלנו, "הוא שדווקא שחרור המרוץ אחר החופש והפחד מהחמצה ומאכזבה, הוא זה שמאפשר לי להנות מחופש לבחור בצורה אמיתית לאן ואיך להגיע לאן שני באמת רוצה". עדי שיתפה, שהשינוי בגישה שהתחילה לחוות, השפיע כבר במהלך השבועות הראשונים, לא רק על החלטתה שלא לוותר לעצמה ועל עצמה וגם לא על הקשר עם הבית, אלא אפילו לסחוף אחריה באמצעות הקסם האישי האופייני שלה גם את חברותיה להתחיל ביחד לנסות להשתלב.